טימקון מערכות טכנולוגיות בע"מ נ' וידר

החלטה

1.בפניי בקשה להעברת התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מנימוקי סמכות עניינית וסמכות מקומית.

טענות המבקש

2.המבקש, הוא הנתבע בתיק שבפניי, הגיש ביום 30.3.09 תביעה כנגד המשיבה, היא התובעת בתיק שבפניי, לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בגין שכר עבודה וזכויות נלוות, אשר לטענתו הוא זכאי להם, בשל הפסקת יחסי עובד מעביד בינו לבין המשיבה (עב 4239/09).

לדידו, תביעתה של המשיבה בתיק שבפניי עוסקת באותה מערכת קשרים, נסיבות ומסכת עובדתית שהתקיימה בין הצדדים, ועל כן הסמכות העניינית קנויה לבית הדין לעבודה.

לטענת המבקש, מאחר ובית הדין האזורי לעבודה יכריע, בין היתר, בדבר מעמדו של המבקש ולמען מניעת אפשרות כי תינתנה הכרעות שונות בשתי ערכאות שונות, ראוי להעביר הדיון בתביעה דנן זו לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

3.הסמכות המקומית, לטענת המבקש, אף היא קנויה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, משום שהמבקש הינו תושב כוכב יאיר ומשום שעבודתו אצל המשיבה התבצעה במשרד בחולון. חיזוק לכך מוצא המבקש בכך שהמשיבה לא חלקה בכתב הגנתה לתביעה בבית הדין לעבודה בתל אביב על סמכותו המקומית.

לחילופין, מבוקש להעביר את הדיון לבית משפט השלום בראשון לציון, המצוי במחוז המרכז, הוא המחוז אליו משתייכים היישובים כוכב יאיר וחולון.

טענות המשיבה

4.המשיבה טוענת כי עילות תביעתה אינן בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה שכן הן כוללות עילות גזל, תרמית, רשלנות והפרת הסכם - שהינן עילות השאובות מפקודת הנזיקין ומדיני החוזים.

לדידה לא התקיימו עם המבקש יחסי עובד מעביד, אלא יחסים המושתתים על שיתוף פעולה מסחרי בין יזמים, אותו הפר המבקש.

5.למסגרת הסמכות של בית הדין לעבודה יש ליתן פרשנות מצומצמת ודווקנית, ובכל מקרה, גם אם ייפסק כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בחלקים מהתביעה דנן, הרי שמכוח סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), לבית משפט זה הסמכות לדון בחלקה המרכזי של התביעה ובסמכות שבגררא להכריע בדבר מהות היחסים בין הצדדים - ומבלי שהכרעה זו תהווה מעשה בית דין.

עוד מוסיפה המשיבה כי אף אם יוכרע שבענייננו סמכות מקבילה לבית הדין לעבודה, אין משמעות הדבר שיש להעביר תביעה זו לפתחו, אלא יש לקחת בחשבון את מכלול השיקולים הרלוואנטיים לעמת אותם זה כנגד זה ולאזן ביניהם בנקודת החיכוך.

לדידה של המשיבה, משהמדובר במחלוקת עסקית מורכבת בין שני צדדים למיזם עסקי, בית משפט זה הוא בעל המומחיות והכלים לדון בה.

6.לעניין הסמכות המקומית טוענת המשיבה כי המבקש פעל במיזם המשותף כאשר הצדדים השתמשו בנכסיה של המשיבה כפלטפורמה לקידום המיזם. מקום מושבה הניהולי של המשיבה הוא בקרית ביאליק, שם גם מקום יצירת ההתחייבות, שם הוגדרו היחסים בין הצדדים ונוהלו וכנגד מרכזה הניהולי של המשיבה בוצעו המעשים או המחדלים בגינם הוגשה התביעה דנן.

הדין

7.על-פי סעיף 40 לחוק בתי המשפט, הסמכות בעניינים אזרחיים מוקנית, ככלל, לבתי המשפט האזרחיים; הענקת סמכות ייחודית לדון בענין פלוני לבית דין אחר, שוללת את סמכותו של בית המשפט לדון באותו ענין, ועל כן חייבת להיעשות באופן מפורש (ראו: ע"א 250/83 עומרי נ' זועבי, פ"ד לט (2) 113, 127).

מכאן אנו למדים כי על המבקש לשלול סמכותו של בית משפט אזרחי "רגיל", להישען על הוראה מפורשת.

8.לבית הדין לעבודה סמכויות שיפוט ייחודיות אשר הוענקו לו בחוק באופן מפורש (בעיקר בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"א-1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה"). ראו גם: סעיף 22י. לחוק ההתגוננות האזרחית, תשי"א - 1951; סעיף 22 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999). התכלית בבסיס הענקת סמכות ייחודית לבית הדין האזורי לעבודה היא ריכוז כל עניני העבודה בטריבונל הבקיא והמצוי בתחום זה (בג"צ 221/69 פלוני נ' שר הבטחון, פ"ד כד (1) 365, 369; ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פ"ד מח (4) 689, 701). הסמכות הייחודית המפורשת אשר הוענקה לבית הדין האזורי לעבודה גרעה מסמכות בתי המשפט האזרחיים אשר להם סמכות כללית ושיורית.

9.פסק הדין המנחה לענייננו הינו ע"א 2618/03 פי.או.אס.(רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497 (2004) (להלן: "עניין פי.או.אס."), בו הוצגה ההלכה הפסוקה כדלקמן (עמ' 506-507):